רוב המוגולים הגיעו משבט ברלאס, שהיה ממוצא מונגולי. השבט אימץ את התרבות הטורקית ואת התרבות הפרסית והתיישבו בטורקסטן ובח'ורסאן. שפת אמם הייתה צ'אגאטאי (אותה הם הכירו בתור טורקית) והם דיברו בנוחות גם בפרסית הלינגואה פרנקה של האליטה הטימורית. עם זאת, לאחר הגיעם לתת-היבשת ההודית, הצורך לתקשר עם התושבים המקומיים הוביל לשימוש בשפות הינדיות הנכתבות באלפבית הפרסי, עם כמה התאמות ספרותיות ואוצר מלים השאוב מהפרסית והטורקית. דבר זה הפך לתקן חדש הנקרא הינדוסטנית, הקודמת לאורדו.

אורדו לרוב עומדת בניגוד להינדי. מלבד השיוכים הדתיים, ההבדלים מוגבלים לרוב לצורות הסטנדרטיות: אורדו תקנית נכתבת בסגנון נסתעליק של האלפבית הפרסי ונשענת במקרים רבים על הפרסית ועל הערבית כמקור לאוצר מלים טכני וספרותי. בניגוד מוחלט, ההינדי התקנית נכתבת בדוונאגרי ונשענת על הסנסקריט. עם זאת, בשתי השפות קיימת כמות גדולה של מלים פרסיות, ערביות וסנסקריטיות, ורוב הבלשנים מחשיבים אותן לשתי צורות תקניות של אותן השפות, ורואים את ההבדלים כעניין סוציו-בלשני, על אף שכמה מסווגים אותם בנפרד. המובנות ההדדית קטנה בהקשרים ספרותיים ומיוחדים אחרים הנשענים על עגה מקצועית ומשכילה יותר משפת הרחוב. בשל הלאומיות הדתית מאז חלוקת הודו והמתחים המשותפים הממושכים, דוברי שתי השפות כשפת אם מתייחסים אליהן כאל שפות שונות לחלוטין, על אף נקודות הדמיון הרבות בין השתיים בסביבה המדוברת. עם זאת, די קל למצוא הבדלים באוצר המלים.