תיאטרון מחול הוא צורת הבעה המתמקדת בתנועה ובקול, ומשתמשת באמצעים הלקוחים הן מתחום התיאטרון והן מתחום המחול. הכלים המרכזיים בתיאטרון המחול הם גופותיהם וקולותיהם של השחקנים-רקדנים, המעבירים לקהל את כוונת הבמאי-כוריאוגרף על פי רוב בהופעה חיה ובזמן נתון, דבר המחייב הכשרה ממושכת שנועדה להכשיר אותם להזדהות מוחלטת עם התפקיד.
The GermanTanztheater ("dance theatre") grew out of German Expressionist dance in Weimar Germany and 1920s Vienna. The term first appears around 1927 to identify a particular style of dance emerging from within the new forms of 'expressionist dance' developing in Central Europe since 1917. Its main exponents include Rudolf Laban, Kurt Jooss, and Mary Wigman. The term reappears in critical reviews in the 1980s to identify the work of primarily German choreographers who were students of Jooss (such as Pina Bausch and Reinhild Hoffmann) and Wigman (Susanne Linke), along with the Austrian Johann Kresnik. The development of the form and its concepts was influenced by Bertolt Brecht and Max Reinhardt, and the cultural ferment of the Weimar Republic.