תקופת ג'ומון (縄文時代, Jōmon-jidai?) היא מונח המתייחס לתקופה בפרה-היסטוריה היפנית שבין שנת 14,000 לפני הספירה לבין שנת 400 לפנה"ס. בתקופה זאת יפן הייתה מאוכלסת בשבטים לקטים-ציידים. השם "מסומן בחוט" ניתן בתחילה לכדים אשר התגלו בשנת 1877, ומאוחר יותר תורגם שם זה ליפנית כ"גו'מון". סגנון עיצוב הכדים בתקופת ג'ומון אופיין בלחיצת חוטים לפני השטח של החמר הרטוב. צורת קדרות זאת אשר מתוארכת לכ 16,000 לפנה"ס, היא אולי שיטת הקדרות העתיקה ביותר בעולם (כדים עתיקים בערך באותה מידה נמצאו בסין, מזרח רוסיה וקוריאה. התקופה הייתה שופעת בכלים ותכשיטים העשויים עצם, אבן וקרןאייל; צלמיות חימר ועצים מצופי לכה. לעתים קרובות משווים את התרבות של תקופת ג'מון לתרבות השבטים בצפון אמריקה הלפני קולמביאנית, בעקבות השימוש בצידות לקטות, וחסר השימוש בחקלאות.
The is the time in Prehistoric Japan from about 12,000 BC and in some cases cited as early as 14,500 BC to about 300 BC, when Japan was inhabited by a hunter-gatherer culture which reached a considerable degree of sedentism and cultural complexity.