בשנת 339 לפני הספירה הגטים חיו על שתי גדותיה של הדנובה התחתונה, ממפלי הדנובה ומטה. בתקופת מלחמתו של דריווש הראשון נגד הסקיתים, בשנת 513 לפני הספירה, הגטים התנגדו לכובש הפרסי, אך הוכנעו יחד עם יתר העמים התראקים שבגדה הימנית של הדנובה. לאחר הסרת הכיבוש הפרסי היו הגטים שמדרום לדנובה חלק מהאימפריה האודריסית עד שהוכנעו על ידי פיליפוס השני, מלך מקדוניה. על סמך שליטתם בגטים שמדרום לדנובה, תבעו ממשיכי פיליפוס את השלטון על הגטים שמצפון לדנובה, אך ניסיונותיו של ליסימכוס להכניעם לא השיגו תוצאות.

הגטים שנשארו חופשיים ניהלו קרבות ממושכים עם הבסטרנים, עם ממוצא גרמנו-קלטי שתפס את המורדות הצפון מזרחיים של הרי הקרפטים. הדאקים, תושבי ההרים, ניצחו את הבסטרנים והתפשטו עד הדניסטר. הגטים והדאקים התמזגו ביניהם כשבצפון משתמר יותר שם הדאקים ובדרום שם הגטים. למרות האמור לעיל, עם בוא הכיבוש הרומאי, עדיין היו בדוברוג'ה שלושה מלכים גטים קטנים, "רולס", "דאפיקס" ו"זיראקסס". לאחר הכיבוש הרומי, המחוזות המיושבים גטים ותראקים כונו מואסיה והגטים כונו מואסים.