משיקולים של ניהול זכויות דיגיטלי, נגני DVD-Audio אינם מוציאים את ערוצי הקול דרך S/PDIF (ממשק דיגיטלי דרך סיב אופטי או כבל קואקסיאלי), או מוציאים אותם רק באיכות נמוכה, למשל צליל סטריאופוני במקום רב-ערוצי, או בקצב דגימה נמוך במקום גבוה, כדי למנוע את היכולת להעתיק את המוזיקה באיכות הגבוהה ביותר. במקום זאת, נגן תומך DVD-Audio מכיל מפענח נפרד המוציא את כל הערוצים הנפרדים, באופן אנלוגי, שיטה הנחשבת טובה פחות מהעברה דיגיטלית אל המגבר.

לאחר שהוגדר תקן HDMI (ממשק דיגיטלי להעברת אודיו ווידאו בין ציוד אודיו-וידאו ביתי) המאפשר העברת מוצפנת של מדיה דיגיטלית, הופיעו נגני DVD התומכים ב-DVD-Audio ומוציאים את ערוצי השמע באופן דיגיטלי, דרך ממשק HDMI (גרסה 1.1 ומעלה). בצורת חיבור זו ניתן לקבל אות נקי יותר, אך נכון ל-2008, רסיברים בעלי תמיכה בפענוח אודיו מכניסות HDMI הם מוצרים חדישים ועדיין נדירים יחסית בקרב צרכני הקצה. דרך אחרת להעביר את המידע דיגיטלית היא בתקן IEEE-1394 אך נגנים ומגברים כאלה הם נדירים.