במחצית השנייה של המאה ה-11 עברו הפצ'נגים את הדנובה והקומנים השתלטו בשנת 1057 על ארץ הפצ'נגים שבין הדנייסטר ובין הרי הקרפטים כששארית הפצ'נגים נבלעת בתוכם. הקומנים פשטו גם על טרנסילבניה, אך עיקר כוחם נשאר בין הדון ובין הדניפר, מקום שכונה באותה תקופה בשם קומניה הלבנה. בתקופה זו היו מאבקי כח ומלחמות רבות בין הקומנים לבין רוס של קייב.

לחץ האימפריה המונגולית, לאחר הקרב על נהר קלקה בשנת 1223, אילץ אותם לעבור מערבה. בין השנים 1239-1240 מספרים גדולים של קומנים התיישבו מערבה לדניפר, עד הדנובה, במחוזות שנקראו אז קומניה השחורה. המלך הקומני האחרון, קותן (Cuthen), נלחם במונגולים ואף ניצח בשני קרבות, אך בפעם השלישית הותקף במפתיע ונאלץ להימלט ולבקש מקלט אצל בלה הרביעי, מלך הונגריה. המלך ההונגרי קיבל את המלך הקומני ואת אציליו, שבאו עם המוני סוסים והקצה להם אזור התיישבות בפוסטה. ההונגרים שסבלו קשה מהפלישה המונגולית לאירופה, האשימו את הקומנים שעשו יד אחת נגדם עם המונגולים והרגו את מלכם. כתוצאה מכך התקוממו הקומנים והתאחדו עם המונגולים. חלק מהקומנים עברו את הדנובה אל בולגריה וחלק אחר נשאר בפוסטה. עד המאה ה-18 עוד היו דוברי קומנית בפוסטה.