אנתרופולוגיה חוקרת כיצד המשמעות נוצרת ומשתנה דרך התבוננות בקשת רחבה מאוד של תופעות – אוכל, מיניות, פוליטיקה, דת, רפואה, אמנות, תפיסות של עצמי, רגשות, כלכלה, זהויות, בתים, צריכה, אלימות, ועוד. האתנוגרפיה, התיאור התרבותי המעובה של אותן תופעות, מתבססת על תצפית משתתפת, שיטת מחקר המאפשרת להקיף רמות שונות של ידע במחקר יחיד.

ניתן לחלק את האנתרופולוגיה לארבעה תחומים עיקריים:

• אנתרופולוגיה תרבותית (הנקראת גם אנתרופולוגיה חברתית או תרבותית-חברתית). נושאים שחוקרים אנתרופולוגים חברתיים כוללים רשתות חברתיות, דיפוזיה, התנהגות חברתית, דפוסי התנהגות בקבוצות של קרבת דם, חוק, פוליטיקה, אידאולוגיה, דת, אמונות, דגמים של ייצור וצריכה, הדדיות, חיברות, מגדר, וביטויים אחרים של תרבות, כל זאת, עם דגש חזק על החשיבות של מחקר שטח, כלומר חיים בקרב הקבוצה הנחקרת לאורך זמן.
• אנתרופולוגיה פיזית, החוקרת את התנהגות קבוצת הפרימטים, אבולוציה אנושית, וגנטיקה של האוכלוסייה; יש הקוראים לשדה מחקר זה אנתרופולוגיה ביולוגית. תחת הכותרת אנתרופולוגיה פיזית יש גם המכניסים חקירות על מבנה גוף האדם לצורך המדעים הפורנזיים.
• בלשנות, החוקרת ווריאציות בשפות בזמן ובמקום, שימושים חברתיים של שפה, ויחסים בין שפה ותרבות.
• ארכאולוגיה, החוקרת את השרידים החומריים של חברות העבר ואת התפתחותן של חברות אלה במימד הזמן.