העיר הראשונה נוסדה בשנת 820 לספירה, כאשר המלך הקמרי ג'אוויארמן השני הכריז על עצמו כ"מלך אל" ו"מלך העולם" של קמבודיה. פריחתה של אנגקור הגיעה לשיאה בתור הזהב של האימפריה הקמרית, כשקמבודיה השתרעה, בתקופות מסוימות, על פני מרבית שטחי הודו-סין. בשנת 1431 הגיע קיצה של העיר, כאשר כובשים מתאילנד כבשו את העיר ובזזו אותה, ותושביה נמלטו ממנה דרומה, לאזור פנום פן.

שרידיה של העיר נמצאים ביערות ובשדות מצפון לאגם הגדול (Tonle Sap) שבמערב קמבודיה (ראו מפה), ליד העיר סיאם ריפ (Siem Reap) בת זמננו. באזור נמצאים שרידים של מעל אלף מקדשים, החל בערימות לבנים המפוזרות בשדות, וכלה במונומנטים ייחודיים ומפוארים, כמו מקדש באיון ומקדש אנגקור ואט המפואר, שיש האומרים שהוא המונומנט הפולחני היחיד הגדול ביותר בעולם. המקדשים הם רק חלק ממערך שלם של מבנים ותשתיות, הכוללים גם מאגרי מים ענקיים ומערכות השקיה עצומות שנבנו באזור.