התוספתן גדול במידה ניכרת אצל בעלי חיים שתזונתם עשירה בתאית (לדוגמה: אוכלי עשב), בהם הוא משמש לעיכול התאית באמצעות חיידקים המפרישים אנזימים לפירוקהּ. בשל כך, משוער כי אצל אבותיו הקדמונים של המין האנושי שימש התוספתן לפירוק רב סוכרים (כמו התאית). עם התפתחות האדם השתנתה תזונתו והובילה לכך שהתוספתן הפך לשריד אבולוציוני, כלומר מבנה או תהליך שאיבד את רוב או כל תפקידיו, בדומה לסימור השיער ("עור ברווז").

האבולוציה לרוב אינה מפתחת מבנים חדשים, אלא בעיקר מתאימה את אלו של האבות הקדומים של המין. אם כן, כפי שנאמר שריד אבולוציוני עדיין יכול להיות בעל תפקידים מסוימים, חלקיים או מלאים, וכך גם משוער לגבי התוספתן. על אף שהסרתו או אי הופעתו בלידה אינן פוגמות בבריאות כלל, משוער כי לתוספתן תפקיד מסוים במערכת החיסון או במערכת העיכול. אחת מהסברות העיקריות בנושא מתארת אותו כ"מקלט" לחיידקים מועילים כאשר מחלה דוחקת אותם משאר איברי העיכול.