שתנן – מילון עברי-עברי
שתן
(ז')
הפרשת גוף נוזלית, פיפי, מי-רגליים, נוזלים המופרשים מהכליות, תוצר של חילוף חומרים
שתנן
שתנן (או
שינן,
שתנה; בלועזית:
אוּרֵאַה) הוא
תרכובת אורגנית המורכבת מפחמן, חנקן, מימן וחמצן. נוסחתו הכימית היא CON2H4 או CO(NH2)2. באמצעות ייצור שתנן נפטר הגוף מעודפי חנקן הנוצרים במהלך חילוף חומרים. אצל חלק מהחיות, האטומים המרכיבים את השתנן מגיעים מפחמן דו-חמצני, מים, חומצה אספרטית ואמוניה. והשתנן נוצר בתהליך אנאבולי. תהליך זה צורך אנרגיה, כיוון שאמוניה, תוצר לוואי נפוץ של חילוף החומרים בגוף, היא רעילה ויש לנטרלה. השתנן נוצר בכבד. חיות ימיות לא מייצרות שתנן, כיוון שסביבתן משופעת במים והן יכולות פשוט לפלוט את האמוניה לסביבה מיד כשהיא נוצרת. ציפורים מייצרות חומצת שתן, חומר רעיל פחות מהשתנן, כיוון שצריכת המים שלהן קפדנית יותר. גם בני אדם מייצרים מעט חומצת שתן, כתוצאה מפירוק פורין. ייצור עודף של חומצת שתן יכול לגרום לסוג של דלקת מפרקים הנקרא שיגדון.
שתנן (Urea)
שתנן (CO(H2N)2), חומר אורגני גבישי לבן. נקודת היתוכו: ˚132. נוצר בכבדיהם של היונקים, במהלך פירוקן של תרכובות המכילות חנקן; מתרכז בכליות ומופרש בשתן. בכמויות קטנות, הוא מצוי גם בדם היונקים והדגים.
בפעולת הכבד, אמוניה (NH3) ופחמן...
