שמיעה – מילון עברי-עברי
שמיעה
(נ')
אחד החושים, קליטת קולות באוזניים, הטיית אוזן, הקשבה, קשב, האזנה, דיון, חקירה, תפיסה מוסיקלית
יעה
(נ')
כף-אשפה, מכשיר לאיסוף פסולת, מגרפת לכלוך, מחתה
שמיע
(ת')
בר-שמיעה, שניתן לשמעו, ראוי לשמיעה, שאפשר לשמוע אותו, נשמע, נעים לשמיעה
שמיעה
שמיעה (Hearing)
שמיעה, קליטה של גלי קול באיבר המיועד לכך בגופו של בעל חיים.
איבר השמיעה של האדם, ושל שאר החולייתנים, הוא האוזן, הקולטת את האנרגיה האקוסטית של גלי הקול, מפרידה אותם לתדירויות ולעוצמות והופכת אותם לאנרגיה חשמלית, המועברת למוח דרך עצב...
שמיעה
היא אור הבינה של ראש, והכלי שלה נקרא ''אזן''. (תע''ס חלק ג').