שכינה – מילון עברי-עברי
לכנות
(פ')
לנקוב בשם, לקרוא; לקרוא בשם גנאי, לתת שם לוואי; להעניק תואר; לקרוא בשם אחר, לשנות שם
כינה
(נ')
חרק, טפיל, כנימה, מזיק
שכינה
(נ')
נוכחות אלוהית, ישות אלוהית, אלוהים, רוח הקודש; השראה, מוזה, שאר רוח
שכן
(נ')
גר בשכנות, גר ליד, גר בקרבת מקום, גר בסביבה, גר בסמיכות, גר לא הרחק
שכינה
שְׁכִינָה בספרות ה
יהדות, היא ההתגלות האלוהית בעולם. הביטוי הוא שם הפעולה הנגזר מהשורש שכ"נ ('לשכון'). על פי תפיסת הקבלה והחסידות, השכינה היא אנרגיה קוסמית אדירה, ששוכנת ב"קרביו" של היקום כולו ומחיה אותו, והיא נשמתו ורוח אפיו. השכינה בחלק מהספרות מוסבר, כי דרך הפן הזה של האלוהות, שהוא התחתון מכול ההתגלויות האחרות, מתקשר אלוהים עם בני אדם. פן זה של התגלות הוא יחסי למעמדם של האנשים ולמעשיהם - הופעתו או היעלמותו תלויה בהם. השכינה היא ביטוי פסיבי להתגלות האל, וככזו נמשלת לדמות נשית.
