בתקופה הפרסית החלו להופיע לראשונה בארץ ישראל דגם חדש של רחיים הנקראים רחיים של דחף. רחיים אלה כונו "רחיים של יד" (תוספתא, זבים, ד,ב). רחיים אלה מורכבים מאבן שכב שצורתה מלבן שטוח ומאבן רכב דמוית מסגרת מלבנית בעלת חריץ בתחתיתה. רחיים אלה היו הסוג העיקרי של רחיים ידניות בתקופה ההלניסטית והרומית, הם המשיכו לשמש במידה מסוימת גם בתקופה הפרסית.

בתקופה הרומית היו נהוגות רחיים בהן האבן התחתונה מעוצבת כקונוס, אצטרוביל בלשון חז"ל, והאבן העליונה כעין קונוס חלול כפול, קלת בלשון חז"ל. הגרעינים נטחנו בין הקונוס התחתון של הקלת לבין האצטרוביל ואילו הקונוס העליון של הקלת שימש כמשפך להכנסת הגרעינים. רחיים אלה הונעו בידי אדם או בכוח בהמה.