רב – מילון עברי-עברי
רב
(ת')
הרבה, גדול במספר, גדול בשטחו, נרחב, ארוך; חזק, כוחני, עז; בעל הרבה-, מרובה, שופע
(ז')
איש-דת, מורה-דת, מלומד, ידען, תואר כבוד לחכמי תורה, המפקח על חיי הדת
(תה"פ)
די, מספיק, מספק, עד כאן, משביע רצון, מידה מספקת, שיעור מספיק, די והותר
חלק מתואר צבאי, דרגה יותר מתואר היסוד; שר, נכבד, נבחר, עליון, קצין, מנהל, אחראי, מנהיג
(ז')
אדון, בעלים, שליט, מושל, נגיד; מורה; תואר כבוד לאמוראי בבל
לריב
(פ')
לנהל מריבה, להילחם, להתקוטט, להתווכח, לבוא בדין ודברים, להתנצח, להיאבק, להתדיין, להתעמת, להתכתש, להתפלמס, ללכת מכות, לשאת ולתת
להתרבות
(פ')
לעלות במספר, לרבות, לפרות, להיות להרבה, להוסיף פרטים, להעמיד צאצאים; לקבל צורת רבים
להרבות
(פ')
להגדיל במספר, להעלות בכמות, להפרות, לגרום שיהיה הרבה, לגרום להתרבות; להרחיב; לעשות הרבה, לעשות במידה מרובה, לעשות יתר על המידה, להגזים, לעשות לעתים קרובות
לרבות (>>לִרְבּוֹת)
(פ')
לעלות במספר, להתרבות, לפרות, להיות להרבה, לכלול יותר פרטים, להוסיף צאצאים, לגדול, להתפשט, להביא ולדות,
הורבה
(פ')
הוגדל מספרו, הועלתה כמותו, הופרה, נעשה רב במספר, הוגדל מספר צאצאיו; הורחב
רב
רב (או
רבי) הוא כינוי ל
תלמיד חכם בעל סמכות דתית בקהילה היהודית. משמעותו הפשוטה של המונח היא "מורה". בשיח החרדי משמש שם זה כתואר כבוד המוענק לכל אדם מהקהילה החרדית, כחלופה לתואר הכבוד "מר" הנהוג בציבור הכללי.