קצף – מילון עברי-עברי
קצף
(ז')
בועות אוויר, מקצפת, דבר שהוקצף, נוזל אוורירי; סבון, שמפו
(ז')
כעס, חרון, חמה, זעם, רוגז, קצף, זעף
הוקצף
(פ')
נטרף, עורבב, נבחש בחוזקה, הפך לקצף, העלה בועות; הורגז, הוכעס, עוצבן, הוצא מכליו, התגרו בו, הוקנט, קונטר
להקציף
(פ')
לטרוף, לערבב, לבחוש בחוזקה, ליצור קצף ביצים, להפוך לקצף; להעלות קצף, להעלות בועות; להרגיז, להכעיס, לעצבן, להוציא מכליו, להרתיח, להזעים, להתגרות, להקניט, לקנטר
להתקצף
(פ')
לכעוס, לזעום, לזעוף, לצאת מהכלים, "להתחמם", לרגוז, להתרגז, לרתוח, להתמלא חמה, להתעצבן, להשתולל מזעם, להתרעם, לקצוף
לקצוף
(פ')
לכעוס, לזעום, לזעוף, לצאת מהכלים, "להתחמם", לרגוז, להתרגז, לרתוח, להתמלא חמה, להתעצבן, להשתולל מזעם, להתרעם, להתקצף
להיקצף
(פ')
להינזף, להיגער, לשמוע דברי תוכחה, לספוג גערות, לשמוע דברי גנאי
קצף
קצף הוא חומר שנוצר על ידי לכידת בועות גז רבות ב
נוזל או במוצק.
