קנאה – מילון עברי-עברי
קנאה
(נ')
צרות עין, אי נחת מהצלחת הזולת, תשוקה, תאווה; קנאות, קיצוניות, אי רצון להתפשר
לקנא (>>קינא)
(פ')
להתקנא, לחוש קנאה, לחמוד, לחשוק, לרצות לעצמו, להתאוות, להשתוקק, לחפוץ; להפגין צרות עין, לא לקבל את הצלחת הזולת
קנאה
קנאה היא
רגש המתעורר אצל אנשים, וכנראה גם אצל בעלי חיים מסוימים, בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות יחסית לפרט זה. בהקשר של יחסים בין בני זוג, קנאה היא חשד בבגידה, שמתעורר במקרה שבו בן הזוג מביע סימני חיבה כלפי זרים. בעברית, לפועל "לקנא ל-" יש משמעות אחרת. היא מציינת תמיכה מוגזמת בדבר מסוים או ברעיון מסוים, והתנגדות קשה לכל מי שמנסה לפגוע בדבר זה. שם הפעולה של פועל זה הוא קנאות.
