קלע – מילון עברי-עברי
להיקלע
(פ')
להגיע במקרה, למצוא את עצמו ב-, לבוא באקראי, להיתקל, להזדמן, להיקרות
קלע
(ז')
צלף, מומחה בקליעה, יורה מדויק, פוגע במטרה; מטיל אבנים, רגם, זורק אבנים
(ז')
קליע, טיל, כדור, פגז, רקטה, פצצה; מכשיר להטלת אבנים, מרגמה
לקלוע
(פ')
לפגוע, לירות היישר למטרה, לצלוף; להכניס לסל (בכדורסל) ; לזרוק, להשליך, להטיל, ליידות; להשיג את מטרתו, להיות לעניין, להתאים למצב
(פ')
לשזור, לפתל בצורת שתי וערב, לארוג, לטוות, להכין מקלעת; לעשות צמות
קלע
קֶלַע (או בשמו העממי
רוגטקה - מ
רוסית) הוא כלי נשק פשוט, הקיים עוד מימי קדם ומשמש ליידוי אבנים במהירות רבה ובדיוק משופר, בהשוואה ליידוי אבנים ביד.
