לידתו של המונח בוויכוחים ספרותיים ואמנותיים במאה ה-19. באותם ימים, מתנגדי המודרניזם ובמיוחד מתנגדי הרומנטיקה הטיפו להידוק הזיקה אל יצירות המופת הקלאסיות של יוון ורומא, ולפיכך נקראו "קלאסיציסטים". ויכוחים דומים התקיימו ללא ספק גם קודם לכן וגם לאחר מכן. כיום מקובל לזהות מגמות ותנועות קלאסיציסטיות בתקופות שונות, החל מלפני הספירה ועד ימינו, לעתים בהקשר תרבותי כללי מעבר לתחומים הצרים של האמנויות למיניהן.

בימינו משתמשים במונח קלאסיציזם במשמעות רחבה, לעתים בתוספת של "נאיבי", להבדיל מקלאסיציזם דוגמטי, אורתודוקסי, דוקטרינארי, או רציונליסטי. יתר על כן, המונח מתייחס לא רק לימי הזוהר של יוון ורומא, אלא לכל תרבות, תקופה, זרם, או אף אמן בודד, הנחשבים "קלאסיים" ומשמשים כמודל של השראה אם לא חיקוי.