קורבן – מילון עברי-עברי
קורבן (>>קרבן)
(ז')
נפגע, חלל, מותקף, מושא פגיעה, פגוע, סובל, מעונה; ויתור, הקרבה; זבח, מתנה לאל, מנחה
קורבן
קורבן (, ועם ניקוד:
קָרְבָּן) הוא סוג של
פולחן חליפין, בו מוותרים המשתתפים בפולחן על נכס כלשהו לטובת האל או האלים להם נועד הפולחן.
קורבן, קורבנות (Burnt offering, Sacrifice)
קורבן, קורבנות, זבחי אדם או בעלי חיים המוגשים כעולות לאלוהות בטקס דתי של פולחן והקדשה. נוהג קדום אשר היה נפוץ בתרבויות רבות. הקורבן בפולחן נועד לשרת מטרות שונות:
1. להאכיל את האלים; במסופוטמיה, למשל, האמינו כי האנושות נבראה כדי לשרת את...
