קהל – מילון עברי-עברי
קהל
(ז')
צופים; ציבור, קהילה, עדה, קבוצה, חברה; כינוס, אסיפה; המון, ערב רב, הרבה אנשים
להתקהל
(פ')
להתקבץ, להיקבץ, להיאסף, להתאסף, להתלקט, להתכנס, להיקהל, להיפגש, להזדמן יחד, להיוועד, להתגודד, להצטופף
להיקהל
(פ')
להתקבץ, להיקבץ, להיאסף, להתאסף, להתלקט, להתכנס, להתקהל, להיפגש, להזדמן יחד, להיוועד, להתגודד, להצטופף
להקהיל
(פ')
לקבץ, לאסוף, ללקט, לכנס, להפגיש, לזמן יחד, להועיד, לרכז יחד
קהל
קהל (וכן "קהל צופים", "קהל מאזינים", "קהל קוראים" או "צופים", "מאזינים", "קוראים") הוא ציבור אנשים המתקבצים על מנת לצפות, להאזין או להשתתף בהתרחשות
אמנותית, ספורטיבית, לימודית, מקצועית, חברתית או פוליטית. הקהל עשוי להימצא פיזית במקום האירוע, למשל באולם תיאטרון, אולם קונצרטים או מופע רוק, מגרש ספורט, הפגנה, קרנבל, כנסייה/בית כנסת/מקדש, ברחוב ועוד. מאידך הקהל עשוי להתקבץ וירטואלית, למשל קהל צופי תוכנית טלוויזיה, מאזיני רדיו או קוראי עיתון מסוים אינם מצויים יחדיו באותו מיקום, ולעתים גם לא באותה עת. ב
יהדות, קהל הוא גם ציבור המתפללים בבית כנסת או הנוכחים בטקס דתי (כגון בר מצווה, חתונה). בהקשרים אלו יש המתייחסים לנוכחים בביטוי: "קהל קדוש". בגולה המילה "קהל" שימשה לעתים במשמעות הקהילה היהודית או ראשי הקהילה.