ציד – מילון עברי-עברי
צד
(ז')
לא באמצע; עבר, חלק; כיוון, מגמה; אספקט, היבט, בחינה; מצדד, תומך, קרוב, עוזר; קרבת מקום, על-יד
(ז')
קצה, צלע, דופן, שפה, פאה, גדה, אגף; יריב, בעל-דין, מעוניין; עמוד (בספר)
(ז')
לא באמצע; עבר, חלק; כיוון, מגמה; אספקט, היבט, בחינה
ציד
(ז')
לכידת-בע"ח, קטילת בע"ח, דיג; חיפוש, מצוד, רדיפה, מעקב; בע"ח שנלכד, שלל; צידה, אספקה, מזון
לציד (>>לצייד)
(פ')
להכין צידה, להכין ציוד, לספק הדרוש, לחמש, לזיין, לזווד, להמציא, להכשיר, להקנות, להבטיח, לדאוג ל-, לתת, להעניק, לרהט
צויד
(פ')
ציידו אותו, ניתנה לו צידה, סופק לו כל הדרוש, חימשו אותו, הוכשר, הכינו לו, דאגו לו ל-, העניקו לו, המציאו לו, הובטח, הקנו לו, רוהט
להצטיד (>>להצטייד)
(פ')
לצייד עצמו, לקחת צידה לדרך, להכין את הדרוש, להכין מראש, להתחמש, להזדיין, להבטיח עצמו, לדאוג לצרכיו, להזדיין, להשיג, לקנות, לרכוש
ציד (>>צייד)
(ז')
לוכד חיות, עוסק בציד; דייג; לוכד, רודף, מחפש אחר-, מי שעוסק במצוד, תופס, שובה
ציד
ציד הוא פעילות לתפיסה והריגת
בעלי חיים בלתי מבויתים אשר אינם כלואים. הציד נעשה לרוב לשם ניצול בשרם, פרוותם, עורם או חלקים אחרים של בעלי החיים הניצודים (ראו: תעשיית הפרוות), אך לעתים גם לשם הנאתו של הצייד בלבד.