במוזיקה ובריקוד קצבי, הפעמות נמשכות (נשמעות, נראות או מדומיינות) כל הזמן ברקע, והאירועים (צלילים, שקט, תנועות) מתחילים, נמשכים ונפסקים על גבי הרקע הזה ובהתאם לו. לכן ניתן לומר שהפעמות הן השלד הקצבי של המוזיקה ושל הריקוד. פעמה יכולה להיות מסומנת באמצעות אירוע קולי/ויזואלי כלשהו (התחלת/הפסקת צליל או תנועה) בדיוק בנקודת הזמן שלה ("על הפעמה"). אין צורך לסמן את כל הפעמות, כיוון שהמוח שואף להשלים את הפעמות החסרות כדי למצוא דפוס במוזיקה או בריקוד. אך כאשר מעט מדי פעמות מסומנות, המוח לא מצליח לאתר דפוס קבוע, והמוזיקה או הריקוד מאבדים את תחושת הקצב, ומקבלים תחושת זמן מעורפלת ו"מרחפת". ניתן לסמן את הפעמות גם באמצעות המכשיר מטרונום, שנועד למטרה זו.

משך הזמן הקבוע בין הפעמות נקרא מִפְעָם (טֶמְפּוֹ), והוא התורם החשוב ביותר לקביעת המהירות בה מתבצע הקטע המוזיקלי או הריקוד. מכיוון שהפעמות מהוות את השלד הקצבי של היצירה, כאשר מותחים או מצמצמים אותו (על ידי שינוי משך הזמן הקבוע בין הפעמות), נמתחת או מתקצרת יחד איתו היצירה כולה. יחידת המידה למפעם היא "פעמות לדקה", ומשמעותה היא שככל שהמפעם גבוה יותר, יהיו יותר פעמות בדקה אחת. כך למשל, במפעם של 60 (פעמות לדקה) נשמע פעמה אחת כל שנייה בדיוק; ובמפעם של 120 נשמע שתי פעמות כל שנייה, כלומר פעמה אחת כל חצי שנייה.