פסיפס – מילון עברי-עברי
פסיפס
(ז')
מוזאיקה, ציור מאבנים קטנות, אבנים משובצות על לוח; דבר מנומר, קולאז', דבר מגוון
פסיפס
פְּסֵיפָס (או
מוֹזָאִיקָה) הוא יצירת
אמנות שבה מורכבות פיסות אבן שונות וססגוניות ליצירת תבנית גרפית. האבנים משובצות בתוך מלט או חומר אחר המחבר ביניהן. אופי השימוש בפסיפסים מגוון. לעתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעתים משולבים בו דגמים ודמויות. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר יכול האמן ליצור עיטור מורכב יותר), וכן ביכולתו של האמן ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור-וצל) בעזרת אבני הפסיפס. הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים (דמיון בולט, למשל, נמצא בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית).
פסיפס (Mosaic)
פסיפס, מיתווה עיטורי או ציור הנעשים ע"י שיבוצם של חלקי שיש, זכוכית או חרס (המכונים בשם היווני "טסרה" [tesserae], שפירושו "חלוק נחל") במלט או בגבס. הפסיפסים העתיקים - הקדומים שבהם שומריים מתחילת האלף ה-3 לפנה"ס - נעשו מטסרה של חרס; קצותיהם...
