פין – מילון עברי-עברי
פין
(ז')
שן, זיז, בליטה, חף, מחט, סיכה, וו, חוד, מוט קטן, גליל דק
(ז')
איבר המין הגברי, איבר הזכרות, קצה צינור השופכה, איבר הפרשת השתן, זין
פין
פין הוא
איבר המין הזכרי. הגופים שבו מתמלאים בדם והוא מתקשה כאשר מתעורר אצל הגבר גירוי מיני. מצב זה נקרא "זקפה". הגופים המתמלאים דם בעת זקפה הם שני גופים הנמצאים בחלקו העליון של הפין והסמוכים זה לזה, והחלק הספוגי שבמרכזו, מסביב לשופכה. החלק הספוגי מתרחב לקראת קצה הפין ויוצר את העטרה (בסלנג: "כיפה"), המכוסה בעורלה.
פין (Penis)
פין, אחד מאיברי המין בגוף הזכר אצל היונקים. תפקידו בתהליך הרבייה הוא החדרת תאי הזרע לאיבר המין הנקבי. לפין תפקיד גם במערכת ההפרשה, והוא משמש להובלת השתן מחוץ לגוף. היונקים נבדלים ביניהם בצורת הפין במבנהו, מיקומו, גודלו וצבעו.
בגוף האדם...
פין, אבר מין הגברי Penis
איבר המין הזכרי, איבר בעל יכולת זיקפה בעזרת הגופים הספוגיים הנמצאים לאורכו המתמלאים דם ובכך מתאפשר המגע המיני עם הנקבה. לאורך הפין עוברת השופכה דרכה מופרש השתן מן הגוף.
