עורף – מילון עברי-עברי
עורף
(ז')
מפרקת, גו, גב, אחור, צוואר, שכם, גרון; האזור מאחורי קו המלחמה, אזור מוגן, מאסף
לערוף
(פ')
לשבר את העורף, להתיז את הראש, לכרות ראש, להוריד ראש, לשבור את המפרקת, לקרקף, לקצץ, לגדוע, לקטום, להסיר, לקטוע
עורף
עורף (גם מַפְרֶקֶת) הוא חלקו האחורי של ה
צוואר.
עורף
א''א כולו הוא בחינת חכמה. אכן להשפיע, צריך להלביש החכמה בחסדים, כי אין התחתונים מקבלים חכמה זולת בלבוש דחסדים. והשפעה זו דהארת חכמה בחסדים נקרא פנים דא''א, כי מקום השפעה נקרא פנים. אמנם באחורים שלו, שאין החכמה מלובשת בחסדים, נקרא עורף, או קדלא. כלומר, שאין משם מקום השפעה לתחתונים ממנו, כי לא יוכלו לקבל ממנו בלי התלבשות בחסדים, ואם יקבלו יתאחזו החיצונים בשפע, כי כל הארה שיש בה חסרון, מתאחזים החיצונים במקום החסרון, כנודע. וע''כ השערות רישא מכסין העורף ומגבילין אותו שלא ישפיע אלא דרך השערות, כמ''ש בערך קוצי דשערא. (תע''ס חלק י''ג).
