עדשה – מילון עברי-עברי
עדשה
(נ')
חומר שקוף המרכז או מפזר קרני אור, זכוכית קעורה, קער, קמר; חלק מהעין; נמש, בהרת קיץ; בקבוק חימום
עדשה
עדשה היא רכיב
אופטי (לרוב שקוף) המשמש להסטת קרני אור ויצירת תופעות אופטיות של מיקוד או פיזור של אור. עדשות עשויות בדרך כלל מזכוכית שעברה תהליכי עיבוד שנועדו למטרה מוגדרת. השם עדשה שאול מעולם הצומח בהיות צורתה דומה לזרעי עדשים.
עדשה (Lens)
עדשה, התקן אופטי הגורם לסטיית קרני אור מכיוונן המקורי - כינוס (ריכוז) או התבדרות (פיזור).
העדשות האופטיות עשויות חומר שקוף לאור - לרוב זכוכית או פלסטיק. עקרון פעולתן מבוסס בכל מקרה על ההבדל בין מקדמי שבירת האור בין החומר השקוף לבין התווך שבו...
עדשה, סוג במשפחת הפרפרניים. זרעיו משמשים למאכל. ובו כ-5 מינים, 3 מהם גדלים בארץ. בד"כ עשב חד-שנתי. צמח העדשה הינו עשב נמוך (15-50 ס"מ) וקטן פרחים.
נראה שמוצא המין התרבותי - עדשה תרבותית (L. culinaris) - ממיני בר הגדלים בארץ; המין עדשה תרבותית...
עדשה Lens
חלק פנימי בעין, בעל יכולת לרכז אור כמו עדשה אופטית. לעדשה יכולת התכווצות והתרחבות ובעקבות זאת שינוי בקרני האור המוטלות על הרשתית. יכולת זאת נפגעת עם הגיל ולעיתים גם השקיפות נפגעת ואז מוחלפת העדשה הטבעית בעדשה מלאכותית.