סיף – מילון עברי-עברי
סיף
(ז')
חרב, פגיון, רומח, דקר; לחימה בסיף, ספורט היאבקות בחרבות, דו קרב
לסיף (>>לסייף)
(פ')
להילחם בסיף, לעסוק בסיוף, להתאמן בסיוף, להניף חרב; להשמיד, להביא לסוף, לכלות עד תום
סיף (>>סייף)
(ז')
לוחם בסיף, לוחם חרבות, אומן בספורט הסיוף
סיף
סיוף הוא ענף
ספורט שהתפתח מתוך טכניקת קרב. מקור הסיוף בקרב חמוש, לרוב בין שני אנשים (דו-קרב), שבו משתמשים בנשק קר בעל להב ארוך ובמגן יד. את התקפת אחד היריבים הודף היריב השני בעזרת הלהב של כלי הסיוף שלו. בסיוף מתקיים מגע ישיר בין כלי הנשק, בעוד שבקרב סכינים ההגנה מתבצעת באמצעות התחמקות או תקיפת היד, ובקרב חרבות בימי הביניים היו הודפים את היריב באמצעות מגן. הסיוף הוא ספורט אולימפי, ונמנה עם ענפי הספורט המייסדים עם חידוש המשחקים בעת החדשה. ענף הסיוף מחייב ריכוז, הפעלה של הגוף וקואורדינציה, ובאותה מידה גם כוח פיזי רב ומהירות מרובה ולכן נחשב לענף ספורט מתוחכם וקשה, פיזית ומנטלית.
