ראשיתה של הסוויטה כצורה לוטה בערפל - אוספים של מחולות הופיעו כבר בימי הביניים, וכבר ברנסאנס ניכרת נטייה לחלק אותם לפי סולמות. מקובל לייחס את הופעת הסוויטה במבנה המוכר לנו ליוהאן יאקוב פרוברגר, אשר כתב סוויטות לצ'מבלו שכולן התבססו על ארבעה מחולות בסיסיים - אלמנד, קוראנט, סרבנד וג'יג (אם כי פרוברגר נטה לסיים בסרבנד). כפי הנראה בזמנו של פרוברגר כבר לא שימשו הסוויטות שלו לליווי מחול, אלא נועדו לנגינה בלבד. מלחיני סוויטות מוקדמים אחרים הם לואי קופרן וסן קולומב (שכתב סוויטות לויולה דה גמבה). לעתים קרובות נוספו לסוויטות ריקודים אחרים, (בגרמניה הם נקראו 'מחולות גלנטיים'), ביניהם הנפוצים ביותר הם המינואט, הבורה, הרונדו והגאבוט. בצרפת התפתחה מסורת ארוכה של הוספת 'קטעי אופי', שאינם מחולות, לסוויטות.

כל המחולות בסוויטה כתובים בצורה דו-חלקית, מלבד הרונדו (בשמותיו השונים) והפתיחה.