נביא – מילון עברי-עברי
להביא
(פ')
לגרום שיבוא, להכניס, להוליך, להעביר, להוביל, לקרב; להגיש, למסור, לתת, להעניק; להמציא, להשיג; להזעיק, לקרוא; לצטט, להזכיר; לגרום, לחולל, לעורר
נביא
(ז')
חוזה, מנבא, מתנבא, משמיע דברי נבואה, מטיף ומוכיח, שנחה עליו רוח הקודש, מגיד עתידות
נביא
נביא, בתקופות הקדומות, היה אדם שלכאורה מתקשר עם
אל כלשהו. אל הנביא היו מגיעים אנשים שרצו להתייעץ בקשר לייעודם או עתידם, דברים שבהווה, או קבלת תמיכה ומזור נפשי. לעתים רבות מלכים היו מחזיקים בחצרם, נביא מיוחד שייעץ להם מבחינה אסטרטגית. בעוד שבאומות העולם תפקיד הנביא הצטמצם למסירת העתיד וראיית דברים נסתרים, בישראל הנביא אחז בעמדה מוסרית ושיפוטית, והיה בעל תפקידים נוספים: מתווך בין העם לאלוהים, מחנך רוחני ומוכיח בשער, ובשל כך נביאים לעתים היו בעימות עם העם ומנהיגיו. עם זאת, נראה כי לעתים עשו בנביא שימוש פרקטי כמו חיפוש אחר אבדות. יחסו של הנביא אל העם היה אמביוולנטי, מחד גיסא - הוא אחד מהם, ומאידך - הוא נציג האל בעולם.
