מקנה – מילון עברי-עברי
קן
(ז')
בית הציפור, מצע עלים לביצי העוף; חדר, תא, מדור, עזרה; חוג המשפחה, בני הבית
קנה
(ז')
סוף, אגמון, במבוק; גבעול חלול, קלח, גזע, עמוד; ענף, מוט, מקל, כלונס, תורן; זרוע (כמו בחנוכייה), פמוט, חלק; צינור הירי, קדח, תותח
מקנה
(ז')
עדר, צאן, בקר, בהמות, להקה; קניין, רכוש, נכס, הון, קפיטל, עושר, שפע, אחוזה, נחלה, חלקה
מקנה
מִקְנֶה הוא שם כולל ל
בהמות מבויתות המשמשות במשק החי של האדם. שם כולל לעדרים של צֹאן, בקר ובהמות-עבודה (סוסים, חמורים וגמלים) שיש לאדם. המקנה היה עיקר רכושו של הנווד בימי קדם, וחשיבותו הייתה רבה גם ביישוב החקלאי הקבוע. במלחמות המתוארות במקרא פירטו רשימות השלל את מספר בהמות המקנה שנלקחו מן האויבים. מְגדְלֵי צאן ובקר נקראים "אנשי מקנה", "יושב אוהל ומקנה". הביטוי הכולל "מקנה" מופיע פעמים רבות בסיפורי התורה: בסיפורי האבות (בספר בראשית), בתקופת המגורים במצרים (בספר שמות), ובזמן יציאת מצרים (בספר שמות, במדבר ועוד).
