מצווה – מילון עברי-עברי
מצווה
(נ')
ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, תקנה, גזרה, כלל, מנהג, מסורת, נוהג; מעשה טוב, צדקה
(ת'/ש"ע)
מפקד, שליט, נותן פקודות, פוקד, מורה, גוזר, פוסק, דורש, תובע, מבקש לעשות כדברו, נותן צו, מחייב, מכריח
לצוות (>>לְצַוּוֹת)
(פ')
לפקוד, לתת פקודה, לתת הוראה, להורות, להכתיב, לגזור, לפסוק, לדרוש, לבקש לעשות כדברו, לדבר מגבוה, לתת צו, לחייב, להכריח, לאלץ, לקבוע, לכפות; למסור בצוואה, לבקש לתת לאחר מותו, להקדיש לאחר מותו ל-, להנחיל, להוריש; למנות, להפקיד
מצווה
ב
יהדות, מצווה היא ציווי המופנה כלפי האדם, ושעליו לנהוג על פיו בהתאם לדת היהודית. מקור המצוות בספרי המקרא. המסורת היהודית שבעל פה הוסיפה מצוות נוספות ופירשה את הקיימות, אם כי התורה שבעל פה איננה מקובלת על כל הזרמים ביהדות. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה "צו", (ציווי). מלשון חז"ל ואילך, המונח "מצווה" כולל את כלל ציוויי התורה כפי שהן מרוכזות בהלכה היהודית, על אף שבלשון המקרא ישנה הבחנה בין סוגי ציוויים שונים שיש לשמור - מצווה, חוק ומשפט: .בפרשנות, תכלית המצוות היא להביא את האדם לדבקות באל ולקדושה, כפי שעולה מנוסח
ברכת המצוות -"ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו". בספרות חז"ל חוזרת ונשנית הדרישה מהאדם לעסוק בתורה ובמצוות "לשמן" - כלומר מתוך אהבת ה' ולא למטרת רווח או שכר.
מצווה (commandment)
מצוות, מעשים שהעם היהודי נצטווה לעשותם, והם הוראת התורה וההלכה. פקודת אלוהים שאין להרהר אחריה: "והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם" (שמות כ"ד, יב').
המצווה באה כדי לסייע לאדם לחינוך ושיפור עצמי. מעשיותה התבררה כבר בעת קבלת עול התורה במעמד הר...
