מסכות – מילון עברי-עברי
מסכה
(נ')
כיסוי לפנים, מסווה לפרצוף, תחפושת, כסות פנים עם חורים בעיניים
למסוך
(פ')
לשפוך, למזוג, לצקת, ליצוק, לנסוך, להעביר לכלי אחר; להחדיר, להכניס, להוסיף, לערבב, למהול
סכה (>>סיכה)
(נ')
מחט, חוד, מזרק; מהדק, אטב; מכבנה, תכשיט, עדי, קישוט
מסכה
מסכה היא חפץ המכסה חלק מן הפנים או את כולם, לעתים גם חלק מן הראש, ולפעמים אפילו את הראש כולו. המסכה משמשת כסמן לאפיון דמות באירועים קהילתיים כגון טקסים דתיים בתרבויות מערביות ושאינן מערביות (ארצות אפריקה והמזרח). מקור המילה 'מסכה' הוא כנראה מן המילה ה
לטינית Masca שפרושה רוח רפאים, ומערבית (ג'סטאר), שפרושה 'אדם בתחפושת'. ב
יהדות נעשה שימוש במסכה כחלק מתחפושת פורים. המסכה העתיקה ביותר בעולם, מן האלף השביעי לפני הספירה, נמצאה בארץ ישראל, בחורבת דומא שבאזור חברון. המסכה, עשויה אבן גיר וגודלה 15X22.3 ס"מ, שימשה כנראה כחפץ פולחני. המסכה נמצאת במוזיאון ישראל והוצגה במסגרת התערוכה "בראשית - הסיפור האמיתי".
מסכה (Mask)
מסכה, אביזר המכסה והמסווה את הפנים. לרוב דמוי פרצוף - אנושי, מפלצתי, חייתי, וכדומה. בראשית דרכה הוענק למסכה תפקיד בפולחן הדתי, ושרידים שונים לכך קיימים גם בהווה. בשלב מסוים החל להתפתח תפקידה כחלק מיצירה אמנותית, בפיסול, בציור, ובעיקר במסגרת...
