מושבה – מילון עברי-עברי
מושב
(ז')
כיסא, כורסה, ספסל, משענת, מקום ישיבה, כס; מקום קבוע לגוף ציבורי, בניין ציבורי
מושבה
(נ')
שטח בשלטון מדינה זרה, ארץ הנמצאת ברשות זרה, קולוניה; צורת יישוב, יישוב חקלאי, יישוב כפרי
מושבה
מושבה (Colony)
מושבה, צורת יישוב כפרית המבוססת על בעלות פרטית של רכוש ופעילות חקלאית. צורת ההתיישבות היהודית הותיקה בארץ ישראל בעת החדשה.
המושבה רחובות בתחילת דרכה, 1897
במושבה הבעלות על הקרקע פרטית, וכך גם שאר אמצעי הייצור הקשורים לפעילות החקלאית...
מושבה, קבוצת אורגניזמים המקיימים חיים שיתופיים. בביולוגיה, משמש המושג להגדרת ארבע צורות חיים עיקריות:
חיים משותפים
קבוצת בעלי-חיים התלויים זה בזה במידה מסויימת. ישנן מושבות בהן האורגניזמים צמודים זה לזה מבחינה מבנית ומקיימים אחד את השני...
