מושב – מילון עברי-עברי
מושב
(ז')
צורת יישוב, יישוב כפרי, יישוב חקלאי, יישוב שיתופי, יישוב הבנוי על יסודות קואופרטיביים
(ז')
כיסא, כורסה, ספסל, משענת, מקום ישיבה, כס; מקום קבוע לגוף ציבורי, בניין ציבורי
(ז')
ישיבה, התכנסות, כנס, כינוס, ועידה, התוועדות, דיון, התדיינות, מליאה, קונגרס, פגישה, מפגש
מושב
מוֹשָׁב הוא צורת
התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (לרוב חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושבית מכונים חברים. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי, המשפחה מהווה במושב יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי עזרה הדדית. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. כיום, בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים. תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית הן התנועות ההתיישבותיות הגדולות בישראל. רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות
היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים, (במושבים הוותיקים כגון נהלל קיים כבר דור חמישי) אך מבחינה קניינית - האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים לעיבוד חקלאי.
מושב (Moshav)
מושב, צורת יישוב כפרית ייחודית למדינת ישראל, הכוללת משקים חקלאיים עצמאיים, קטנים יחסית, המתופעלים על ידי כל משפחה בנפרד, ומנוהלים על ידי אגודה שיתופית. להקמת המושבים מקום מרכזי ביישום מדיניות פיזור האוכלוסייה בישראל, בעיקר בשנים שטרם קום...
