מוקש – מילון עברי-עברי
מוקש
(ז')
פצצה המופעלת כשדורכים עליה, חומר נפץ המתפוצץ במגע; מכשול, פגע, שטן; פח, מלכודת, בור
מוקש (>>מֻקַּשׁ)
(פ')
נזרעו בו מוקשים, הפך לשדה מוקשים, הונח בו מטען חבלה, הוטמנה בו פצצה, מולכד
הוקש
(פ')
הוכה, הוכש, נדפק, הושמעו נקישות, נוגן על כלי הקשה, בוצע על כלי הקשה; הוקלד, הודפס בעזרת מקלדת, תוקתק, טוקטק, נכתב במכונת כתיבה, נכתב בעזרת לוח מקשים, הוזן למחשב; הושווה, הוקבל, הודמה, התקבל ע"י אנלוגיה, הוסק על האחד מהשני, נגזר ע"י היקש, הובן מ-, נלמד מ-, הוצא כמסקנה
מוקש
מוקש הוא
אמצעי לחימה שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממכל המכיל בתוכו חומר נפץ ובעל מנגנון הפעלה. על פי אמנת ז'נבה כל שדה מוקשים חייב להיות מסומן בשלטים בולטים.
