מדבר – מילון עברי-עברי
מדבר
(ז')
ישימון, מקום צחיח, מקום שומם, שממה, ערבה, צייה, חבל ללא צמחייה, אזור בעל משקעים מועטים
דבר
(ז')
דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל
מדבר
מדבר (נקרא גם
אזור צחיח) הוא אזור שהתנאים בו מאפשרים מחייה לאוכלוסייה קטנה מאוד של
צמחים וחיות, אם בכלל. במרבית המדבריות יורדים משקעים מעטים. ניתן להגדיר אזור כמדברי אם יורדים בו פחות מ-200 מילימטר משקעים בשנה. כמות משקעים זו אינה מאפשרת חקלאות בעל - חקלאות המסתמכת על גשמים בלבד.
מדבר (Desert)
מדבר, אזור גיאוגרפי צחיח, שההתאיידות בו גבוהה במידה ניכרת מכמות המשקעים היורדים בו.
לפנים הדגישו את הצד הביוטי (שקשור לאורגניזמים חיים) בהגדרת המדבר, כשטח חסר-צומח שאינו מתאים לקיום חיים. לפיכך נכללו בהגדרה זו גם מדבריות קרח (טונדרה)...
מדבר
יסוד הזכר נקרא מבוע, שהוא מקור השפע, ובחינת או''י. ויסוד דנוקבא עלאה, נקרא נחל, בסו''ה מנחל בדרך ישתה ע''כ ירים ראש, וכמו שביאר הרב, שכל המוחין דז''א באים מכח שמקבל מיסוד דאמא הנקרא נחל, וע''כ ההארות הנמשכות מיסוד דאבא לז''א נקראים מבועין, וההארות הנמשכות מיסוד דאמא נקראות נחלין. (תע''ס חלק י''ד).
