לבן – מילון עברי-עברי
בן
(ז')
זכר, ילד, נער, תינוק זכר, כל איש ביחס להוריו; ולד זכר; כינוי חיבה לצעיר
לב
(ז')
איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש
לבן
(ת')
צבע החלב, צבע הסיד, חיוור, דהוי, שצבעו כעין חלב
(ז')
חלב חמוץ, מעדן חלב חמוץ, חלב שהחמיץ
הולבן
(פ')
נעשה לבן, הפך שיבה (שיער); נצבע בלבן, נעשה לבן, הובהר, נעשה בהיר
להלבין
(פ')
להיעשות לבן, להיעשות שיבה (שיער), להחוויר
(פ')
לצבוע בלבן, להפוך ללבן, להבהיר
לובן (>>לֻבַּן)
(פ')
הובהר, בורר, נעשה מחוור, נעשה נהיר, נעשה מובן; דנו בו; הלהיטו אותו, נעשה מלובן, עבר ליבון
ללבן
(פ')
להבהיר, לברר, לעשות למחוור, לעשות לנהיר; לדון, לדסקס, לשוחח; להפוך למלובן, להלהיט
להתלבן
(פ')
להתבהר, להתחוור, להתברר, להיעשות נהיר, להיעשות מובן; להידון; להתלהט, להיעשות מלובן
ללבן (>>ליבן)
(פ')
להבהיר, לברר, לעשות למחוור, לעשות לנהיר; לדון, לדסקס, לשוחח; להפוך למלובן, להלהיט
לבן
לבן הוא
צבעם של חלב ושל שלג. הוא הצבע הנראה כאשר מביטים על אור המורכב מכל קשת הספקטרום הנראה, באור בהיר וללא בליעה, ואין לו כל גוון. צבע זה מתואר לפעמים כצבע אכרומטי (חסר צבע, לדוגמה הצבע שחור הוא צבע אכרומטי גם כן).
לבן הארמי
לָבָן הָאֲרַמִי הוא
דמות מקראית המופיעה בספר בראשית על פי המקרא היה בנו של בתואל בן נחור, אחיה של רבקה ואביהן של רחל ולאה, נשות יעקב. משמעות שמו מקבילה למשמעות המילה, לְבָנָה. ייתכן כי זהו שמו או כינויו של אֵל הירח. לפי סיפורי המקרא, לבן היה מנכבדי המשפחה. לבן הוא הדובר בכל הנוגע לעיניני המשפחה. ללבן היה רכוש רב ומקום מושבו היה חרן בארם נהריים.
