כרת – מילון עברי-עברי
להיכרת
(פ')
להיגדע, להיקטע, להיגזם, להיחתך, להיחטב, לעבור כריתה; להיערך, להיחתם (חוזה, ברית)
לכרות
(פ')
לגדוע, לקטוע, לגזום, לחתוך, לנסר, לחטוב, לגזור; לערוך (חוזה, ברית)
הוכרת
(פ')
הושמד, הודבר, מוגר, חוסל, הוכחד, נהרס, הוחרב, הולך לאבדון, הומת, נמחה, נמחק, הוסר, סולק
להכרית
(פ')
להשמיד, למגר, לחסל, להכחיד, להרוס, להחריב, לשלוח לאבדון, לכלות, למחות, למחוק, לסלק, להמית
כרה (>>כירה)
(נ')
כיריים, תנור, פתילייה, מצנם, קמין, אש, גז
כרת (>>כָּרֵת)
(ז')
עונש המופיע בתורה שפורש כמיתה בידי שמים בטרם עת, עריריות או היעדר הנפש מהעולם הבא
כרת
