ישר – מילון עברי-עברי
ישר
(ת')
לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם; הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם
(תה"פ)
ישירות, בלי לסטות, בלי סטיות, היישר, באופן ישיר, בקו ישר, בלי לעצור בדרך
יושר
(פ')
אוזן, נעשה שווה, נעשה ישר, עבר יישור; נסלל (דרך) ; הוחלק, הוקצע, נעשה חלק; נזקף (גו)
להישיר
(פ')
להביט ישר קדימה, להביט נכחו; ללכת ישר קדימה; ליישר, לאזן, לעשות לשווה, לעשות לישר
להתישר (>>להתיישר)
(פ')
להיעשות חלק, להיעשות מהוקצע; להזדקף; להתאזן, להיעשות שווה, להיעשות ישר, לעבור יישור
לישר (>>ליישר)
(פ')
לגרום יישור, לאזן, לעשות לשווה, לעשות לישר; לסלול (דרך) ; לזקוף (גו) ; להחליק, להקציע
ישר
ישר
כשאור עליון, יורד לכלים שיש בהם מעביות דבחי''ד, שפירושו השתוקקות, שהרי ממשיכה אותו בהשתוקקותה, נבחן, שהאור יורד ''ביושר'', כלומר, בהתאם גמור למדת העביות והשתוקקות שבה. בדומה לדבר כבד, הנופל לארץ מלמעלה, הריהו נופל בקו ישר גמור מלמעלה למטה, ובמרוצה גדולה, מחמת כח המושך שיש בארץ אליו, משא''כ אם דבר קל נופל לארץ, שאין שם מקום לפעולת כח המושך עליו, אז הוא מתעגל באויר, באטיות, עד שנח עליה. כן הדבר כאן, כי בכלים שאין בהם עביות, כמו כלים דעגולים, נבחן, שהאור הבא לשם בכח הספירות דיושר, הוא מתעגל, כי אין שם עביות, שפירושו השתוקקות, אשר ימשיכו אליהם בכח המשכה. משא''כ בכלים דיושר, שיש שם עביות, הממשיך את האור בכח גדול, נמצא האור יורד במרוצה ביושר מדויק, בדומה לקו ''ישר''. (תע''ס חלק ב').