טיח – מילון עברי-עברי
טויח
(פ')
צופה בטיח, עבר טיוח, כוסה; הוסתר, הוסווה, הועלם; "נמרח", נעשה "חפיף", בוצע בשטחיות
טיח
(ז')
טיט, חומר, מלט, סיד, תערובת, חומר לציפוי קירות
טיח (>>טייח)
(ש"ע)
אומן טיוח, סייד, צבע, עוסק בטיוח
לטיח (>>לטייח)
(פ')
לצפות בטיח, למרוח טיח, לכסות; להסתיר, להסוות, להעלים; "למרוח", "לחפף", לבצע בשטחיות
טיח
טיח הוא כיסוי חיצוני או פנימי על ה
קירות או התקרות של בניינים. הטיח המודרני הוא מלט המורכב מחומר מליטה (צמנט וסיד, או גבס) ומאגרגט דק (בדרך כלל חול). הטיח הוא חומר הגמר העיקרי בבנייה המודרנית והמסורתית ומשמש למטרות רבות כולל איטום ובידוד. כמו כן הטיח משמש כבסיס לשכבות הצבע במבנה ויכול לשמש כחומר גמר סופי בעצמו כמו במקרה של טיח מסוג שפריץ.
