במהלך המלחמה, רכש לעצמו הטיגר מוניטין כטנק אימתני בשדה הקרב, וגרם לאבדות כבדות לכוחות השריון של בעלות הברית. אף שמעולם לא היה זמין במספרים גדולים, בשל תהליך הייצור הארוך והמסובך שלו, הוא הצליח להותיר חותם על תכנון הטנקים של בעלות הברית, שנדרשו לספק פתרונות בתחום החימוש והמיגון לעליונותו של הטיגר. לצד יתרונותיו, היו לטיגר מספר מגרעות, שנבעו בחלקן מהעובדה שהיה מהונדס יתר על המידה, ובחלקן מהאצת כניסתו לשירות מבצעי (בדומה לטנק הפנתר). הוא היה כבד ואיטי, ובנוסף, תהליך הייצור שלו היה מסובך, ארך זמן ניכר, ודרש משאבים רבים. התוצאה הייתה, שרק כ-1,347 טנקי טיגר יוצרו במהלך המלחמה, כמות נמוכה בהרבה בהשוואה לטנקים של בעלות הברית שעמם נאלץ להתמודד, ולכן יכולתו להשפיע על תוצאות המערכה הצבאית הייתה מוגבלת ונקודתית.

במהלך המלחמה, רכש לעצמו הטיגר מוניטין כטנק אימתני בשדה הקרב, וגרם לאבדות כבדות לכוחות השריון של בעלות הברית. אף שמעולם לא היה זמין במספרים גדולים, בשל תהליך הייצור הארוך והמסובך שלו, הוא הצליח להותיר חותם על תכנון הטנקים של בעלות הברית, שנדרשו לספק פתרונות בתחום החימוש והמיגון לעליונותו של הטיגר. לצד יתרונותיו, היו לטיגר מספר מגרעות, שנבעו בחלקן מהעובדה שהיה מהונדס יתר על המידה, ובחלקן מהאצת כניסתו לשירות מבצעי (בדומה לטנק הפנתר). הוא היה כבד ואיטי, ובנוסף, תהליך הייצור שלו היה מסובך, ארך זמן ניכר, ודרש משאבים רבים. התוצאה הייתה, שרק כ-1,347 טנקי טיגר יוצרו במהלך המלחמה, כמות נמוכה בהרבה בהשוואה לטנקים של בעלות הברית שעמם נאלץ להתמודד, ולכן יכולתו להשפיע על תוצאות המערכה הצבאית הייתה מוגבלת ונקודתית.