חתית – מילון עברי-עברי
חתית (>>חיתית)
(נ')
טרור, אימה, בעתה, בהלה, חרדה, פחד
חתית
חִתִּית (
נֶשִילִי, וגם
נַשִיל,
נֶשִיל או
נֶשֻמְנִילִי) הייתה
שפה הודו־אירופית ממשפחת השפות האנטוליות מקבוצת קנטום [1] (Centum) אשר חדלה להתקיים. הנשילי הייתה השפה הרשמית בממלכה החתית ודוברה בעיקר באזור חתושש. נשילי לא הייתה השפה היחידה בממלכה, ונמצאו עדויות לשימוש באכדית, חורית, לוּוית ופַּלַאית (הפלאית דוברה לתקופה קצרה באזור קטן בצפון-מרכז אנטוליה ונעלמה). השפה הובאה ל
אנטוליה לקראת 1900 לפנה"ס. משמעות שמה הוא "שפת נֶשַש", היא העיר כּנִיש. לעיר אנטולית זאת היה תפקיד מרכזי ברשת סחר אשורית אשר רשומותיה מעידות על ראשוני ההודו־אירופים באנטוליה, הם החִתים. נשש הייתה אחת מבירות החתים הקדומות, ושפתם נקראה על שמה. שימושה הרחב ביותר של השפה היה בימי הממלכה הקדומה והאימפריה החתית (1600 - 1200 לפנה"ס). הממלכות החתיות החדשות עשו שימוש בחתית ובלווית.
