adj./n. follower, adherent; pious, kind; Hasid

adj. Hasidic, pertaining to or belonging to the Jewish sect founded in 18th-century Poland by Baal Shem-Tov

(ת'/ש"ע) אוהד, נוהה, מעריץ, מונהג, נמשך אחרי-, תומך, מעודד; ישר, חנון, רחום; איש חסידות, מאמין, אדוק, דתי המחזיק בשיטת הבעש"ט

(ת') שמקורו בחסידות, השייך לחסידות

החסידות היא תנועה רוחנית-חברתית יהודית, שהתעוררה באמצע המאה ה-18. מחוללה העיקרי של החסידות הוא הבעל שם טוב. תלמידו, המגיד ממזריטש, היה זה שהפיץ אותה לרחבי מזרח אירופה והפך אותה לתנועה גדולה. הגותה של החסידות, בפרט בדורותיה הראשונים, מתאפיינת בשאיפה ל"דבקות" באל, עבודת האל בשמחה, אהבת ישראל והקישור אל הצדיק. בדורות המאוחרים יותר מתאפיינת החסידות בעיקר בגיבוש חצרות חסידיות ספציפיות סביב שושלות של אדמו"רים.

להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...