חנית – מילון עברי-עברי
חניה
(נ')
שהייה, עיכוב, התעכבות, הישארות; חניון, מגרש רכבים, מקום להשארת הרכב
לחנות
(פ')
לעשות חניה, להעמיד כלי-רכב, לעצור, להתעכב במקום, לעמוד, לשהות, לנוח, לשבת; להקים מחנה
חנית
(נ')
רומח, כידון, חץ מאורך, קנה, חרב, כלי זין, סיף, פגיון, שלח, דקר, מוט מחודד
חנית
חנית היא
כלי נשק המשמש להגנה ותקיפה כאחד, המורכב ממקל ארוך בקצהו חוד העשוי מתכת, אבן או עצם. החנית כבדה יותר מכידון אך קלה וקצרה מרומח. היא יכולה לשמש גם לנעיצה וגם להטלה.