חכמה – מילון עברי-עברי
חכם
(ת'/ש"ע)
נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם; למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד
חכמה
(נ')
תבונה, בינה, פיקחות, שכל, מוח, אינטליגנציה, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה; למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות
חוכמה
חוכמה היא
תכונה המתבטאת בפעולה עקבית, המבוססת על התבוננות רחבה במציאות, ומתחשבת בהבנת הקשרים הקיימים בין בני אדם, עצמים ואירועים. הגדרות נוספות של חכמה מדגישות את חשיבות היישום הנכון בפעולה של ניסיון וידע צבורים; את היכולת להתחשב בגורמים שונים ובמסלולי פעולה אפשריים שונים ולברור מתוכם את המסלול המיטבי; או את היכולת לנצל ידע וניסיון שנצברו כדי לחזות אירועים עתידיים אפשריים, ולפעול באופן המתחשב בסיכוי להתממשותם. הקשר בין חכמה לניסיון הוביל לקישור מסורתי של החכמה כתכונה מאפיינת של גיל מבוגר.
חכמה
היא אור עצמות חיותו של הנאצל. ע''ע אור חכמה. (תע''ס חלק א').ידיעת התוצאות התכליתיים, מכל פרטים שישנם בכל מציאות, נקראת בשם ''חכמה''. (תע''ס חלק ב').
