חותם – מילון עברי-עברי
חותם
(ש"ע)
בא על החתום, חותם, שחתימתו מתנוססת; מנוי, רשום, שייך למקבלי השירות
(ז')
חותמת, תבנית חתימה, סימן, אות, עדות, מטבע, דפוס
(ז')
גושפנקא, ערובה, ביטחון, התחייבות, חותמת רשמית, אישור, הסמכה, הרשאה, ייפוי-כוח
לחתום
(פ')
לרשום שם, לכתוב חתימה, לטבוע חותם; לסגור עסקה; להירשם כמנוי; לאטום, לסגור, לסתום; להשלים, לסיים
חוה (>>חווה)
(נ')
כפר, אחוזה, משק חקלאי, נחלה מחוץ לעיר
חותם
חותם הוא סימן,
סמל או שלט אצולה אשר מוטבע, מודפס, מובלט או מצורף למסמך (או כל חפץ אחר) במטרה לאשר את מקוריותו, כתחליף או תוספת לחתימה. ברוב המקרים נעשה שימוש בנוזל (כגון דיו, או שעווה מומסת) המאפשר גיוון בצבע, אולם "חותם יבש" מטביע סימן באמצעות הפעלת לחץ והשקעת החותם בנייר. המילה חותם משמשת גם לתיאור הסמל או הציור המיוצג בו וכמו כן כשם עצם לתיאור כל מכשיר, טבעת חותם או חותמת המשמשים להטבעות חותם.
חותם
האו''ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה, המלביש לע''ס של ראש מכונה בשם ''חותם''. והמתנוצצים מהמסך ולמטה לע''ס דגוף, נבחנים לנחתמים מהחותם ההוא. (תע''ס חלק ג'). ב' חותמות יש ביסוד דנוקבא: אחד בבחינת שקיעה, וב', בבחינת בליטה. א' הוא הארת הגבורות שהיא מקבלת מז''א, וחותם הזה ה''ס תחום. ב', היא מקבלת מאמא, וחותם הזה הוא חומת, כלומר, חומת שמירה. וזה היא מקבלת מג' לבושי נה''י דאמא הבאים עם המוחין שלה, שהם ג' שמות אהיה, שהם בגימטריא חותם, ע''ע דם נדת. (תע''ס חלק ט'). השם חותם מורה ב' בחי: א' שאין הנחתם עצמות החותם, וב' שאין בחינת דקה בהחותם שלא תהיה בהנחתם ממנו. (תע''ס חלק ט''ז).
