חור – מילון עברי-עברי
חור
(ז')
נקב, גומה, חרך, סדק, פתח, חלל, שקע, פרצה, מערה, בור; פגם בשן הדורש סתימה, נזק בשן הנגרם מעששת ; מקום שכוח-אל, מקום נידח, מקום שהגישה אליו קשה; ארובת העין, שקע העין; גירעון, פחת, חוסר (סלנג)
חוור
(פ')
הוחוור, הוסבר, בואר, הוברר, הובהר, נעשה ברור, נעשה מחוור, נעשה מובן, התחוור
חור (>>חיוור)
(ת')
בהיר, חסר צבע, דהוי, מטושטש, שצבעו נחלש, חסר ססגוניות, עמום, מעורפל, חסר עזות
להחויר (>>להחוויר)
(פ')
להיעשות חיוור, להיעשות בהיר, להלבין, להיעשות לבן; לגרום חיוורון, לעשות ללבן, להבהיר
חור
חור הוא חסר חומרי המתקיים בעצם מסוים, כגון פיסת בד שבה יש חור (כלומר אזור שבו אין בד). במינוח של ה
טופולוגיה, משטח שבו יש חור יחיד הוא בעל גנוס 1, ובאופן כללי: משטח שבו n חורים הוא בעל גנוס n. חור מסוג זה מאפשר לעבור מצד אחד של העצם לצדו האחר. בעצם תלת ממדי, חור הוא לעתים רק שקע בעצם (למשל חור באדמה), כלומר זהו חסר שאינו מאפשר מעבר מצד אחד של העצם לצדו האחר. בשני המקרים לחור אין קיום עצמאי – קיומו הוא חסר בעצם הסובב אותו. כלי עבודה אחדים משמשים ליצירת חורים בחומרים שונים:מקדחה משמשת ליצירת חורים בחומרים קשים כגון מתכת, אבן, עץ ועוד. מרצע משמש לניקוב חורים בעור.מנקב משמש לניקוב חורים בנייר.
