חבל – מילון עברי-עברי
חבל
(מ"ק)
צר, הוי, ויי, אבוי, אויה, אח, אי, אללי, אוי ואבוי
(ז')
כבל, חוט, פתיל עבה; מחוז, תחום, פלך, נפה, פרובינציה, קנטון, מועצה אזורית, גליל, אזור
לחבל
(פ')
לפגוע, להזיק, לגרום נזק, לגרום חבלה; להשחית, לקלקל, להרע; לזמום, לתכנן, לתחבל תחבולות
להיחבל
(פ')
להיפגע, להיפצע, להיות ניזוק, להיות מוכה, לסבול חבלות, לסבול נזקים
חובל (>>חֻבַּל)
(פ')
נפגע, ניזוק, סבל נזק, נגרמו לו נזקים, נפגע ממעשה חבלה; הושחת, נשחת, קולקל
לחבל (>>חיבל)
(פ')
לפגוע, להזיק, לגרום נזק, לגרום חבלה; להשחית, לקלקל, להרע; לזמום, לתכנן, לתחבל תחבולות
לחבול
(פ')
לפגוע, לפצוע, להזיק, להכות, לגרום חבלה, לגרום נזק, להביא לפגיעה
חבל
חבל הוא חפץ ארוך וגמיש העשוי מ
סיבים רבים ומשמש למטרות רבות. חבלים מאפשרים להעביר כוח על פני מרחק רב, אבל בכיוון משיכה בלבד ובמסלול לא ישר (זאת לעומת מוט, המאפשר להעביר כוחות משיכה וגם דחיפה, אבל רק במסלול ישר, וכבל, המאפשר לדחוף במרחקים קצרים בלבד). חבלים משמשים להידוק, קשירה, מתיחה או משיכה, ובנויים לרוב מאלמנטים דקים יותר (סיבים, גדילים ועיקרים) כדי לקבל חוזק רב ואורך גדול מאלו שמספקים האלמנטים הללו בעצמם. במקור יוצרו חבלים מסיבים טבעיים (פשתן, קנביס ועוד) בטכניקות של שזירה ופיתול. כיום נפוצים גם חבלים מסיבים סינתטיים.
