וסת – מילון עברי-עברי
וסת
(ז')
מנגנון הקובע סדר וקצב, כוון, מכוון, מסדיר, מווסת, שסתום, בקר, פקח, משגיח
(נ')
אורח-נשים, הפרשה חודשית, זיבה חודשית, דם נידה; נוהג, מנהג, הרגל, אורח-חיים, דרך, טבע
לווסת
(פ')
להסדיר, לעשות לסדיר, לעשות לקצוב, לעשות למבוקר; לכוונן, לכוון, לתקן, להתאים, לסגל, לבקר
ווסת
(פ')
הוסדר, נעשה סדיר, נעשה קצוב, נעשה מבוקר, עבר ויסות; כוון, כוונן, תוקן, הותאם, סוגל, בוקר
לווסת (>>ויסת)
(פ')
להסדיר, לעשות לסדיר, לעשות לקצוב, לעשות למבוקר; לכוונן, לכוון, לתקן, להתאים, לסגל, לבקר
וסת
וסת (Menstruation)
וסת, הפרשת דם ורקמה רירית מן הנרתיק. מופיעה לרוב פעם בחודש ונמשכת בעוצמה משתנית שלושה עד שבעה ימים. הוֶסֶת היא תוצר לוואי של מחזור הפריה נשי שלא הסתיים בהפריה.
פעם בחודש לערך משתחררת ביצית מן השחלות ונעה לעבר הרחם בתהליך הנקרא ביוץ. באותו...
