הסיליקט (Zn
4Si
2O
7(OH)
2) היה הסוג הנדיר יותר מבין השניים וכונה המימורפיט בשל ההתפתחות ההמימורפית (מ
יוונית, "המי" – חצי ו"מורפוס" – צורה) של גבישיו. בצורה בלתי שגרתית זו, האופיינית למספר מועט של מינרלים כדוגמת הטורמלין, יש לשני קצותיו של הגביש צורה שונה. קצה אחד, "תחתית הגביש" הוא שטוח והקצה השני, "פסגת הגביש", הוא בצורת פירמידה. הגביש בנוי מארבעונים של ZnO3OH (האבץ במרכז הארבעון ושלושת אטומי החמצן וקבוצת ההידרוקסיל נמצאים בקודקודים) משולבים עם קבוצות של Si2O7 ומולקולות של מים. כל הארבעונים מסודרים באותו אופן כך שאחת הפאות מקבילה לבסיס השטוח של הגביש ו"קצה" הארבעון מצביע אל הקצה בצורת הפירמידה של הגביש. בצורתו הנפוצה מתפתח ההמימורפיט כקליפות ובשכבות, כמו כן במקבצים גושיים חסרי צורה, גרגריים, מעוגלים ודמויי כליה, מקווקווים במעגלים קונצנטריים, או במקבצים נדירים דמוי מניפה של גבישים שקופים דמויי מחט, סיביים או זקיפיים.